מצב הפסולת בישראל

בעיית הפסולת בישראל היינה אחת הבעיות הסביבתיות הקשות והמורכבות העומדות בפנינו, בנוסף לכך שהיא מזהמת את הסביבה, היא מייצרת יותר גזי חממה מכל כלי הרכב שלנו הנמצאים על הכבישים.

ישראל נמצאת כיום במקום השני בעולם בצריכת כלים חד פעמיים. יום יום אנו זורקים לפח כמויות אדירות של כלים חד פעמיים, שאריות מזון, ניירות, עטיפות ואריזות, פחיות משקה, בקבוקים ריקים, בגדים ישנים, צעצועים… האשפה שאנחנו זורקים, מגיעה ברובה למזבלות ולאתרי הטמנת פסולת ומצטברת בהם בכמויות עצומות. כמות הפסולת ההולכת וגדלה בתוספת עלייה בצפיפות האוכלוסייה וצמצום השטחים הזמינים, מחריפים את הקשיים בדרך להקמת אתרים חדשים לסילוק פסולת. התוצאה הבלתי נמנעת היא מצוקת נפח הטמנה זמין, ומפגעים סביבתיים קשים.

נכון לשנת 2024 עדיין אנו מטמינים כ 79% מהפסולת שלנו במטמנות הקרקע המזהמות את האוויר, האדמה, את מי התהום, את בעלי החיים ופולטות גזי חממה. פירוק חומר אורגני אנאירובי גורם לפליטת גז מטמנות, המורכב מכ-50% פחמן דו-חמצני ומכ-50% מתאן, שניהם גזי חממה. כל טון של מתאן מחמם את האטמוספרה פי 80 מטון פחמן דו-חמצני

נתונים כללים לייצור פסולת בישראל נכון  לשנת 2020 (נתונים על ידי משרד להגנת הסביבה):
5.3 מיליון טונות פסולת עירונית ומסחרית מיוצרות בישראל בכל שנה.
כ-6 מיליון טונות של פסולת בנייה מיוצרות בישראל בכל שנה מבנייה חדשה ומשיפוצים.
1.8 מיליון טונות של פסולת פריקה ביולוגית (פסולת אורגנית) מיוצרות בישראל, כ-35% מכלל הפסולת העירונית המוניציפלית.
37% מהאוכל בישראל בשנת 2021 נזרק להטמנה, חצי ממנו היה ראוי למאכל
אדם בישראל מייצר 1.7 ק"ג פסולת בממוצע בכל יום. כמות זו שווה:
51 ק"ג פסולת בחודש
612 ק"ג פסולת בשנה
קצב גידול ייצור הפסולת הוא כ-1.8% בשנה (מתאים לגידול באוכלוסייה).

ברגע שפסולת יצאה מביתנו, כבר בדרך להטמנה הנוצר זיהום רב כתוצאה מהשינוע לאזורי ההטמנה. זיהום הממשיך להיווצר גם אחרי ההטמנה. מאחר ואין הפרדה בין פסולת רטובה לפסולת יבשה, שילוב הפסולת האורגנית והיבשה יחד ובנוסף ייצור ושימוש בחומרים מלאכותיים שאינם מוכרים לטבע ואינם מתפרקים על ידי האורגניזמים הקיימים בו, גורם לכך שהפסולת אינה מתכלה, כתוצאה מכך נגרמת עליה בפליטת גזים רעילים, עלייה בזיהום הקרקעות באזורי ההטמנה, זיהום האוויר ומי התהום, פגיעה בנוף, סיכון חיות הבר והפצת מחלות מזהמות.

אם בממוצע מייצר אדם בישראל 2 ק"ג פסולת ביום,(תלוי על פי מקום המגורים), ניקח את כמות התושבים ביחס לשטח הגיאוגרפי של המדינה וגידול האוכלוסייה, נראה: ככל שיש יותר תושבים – כך גם כמות הזבל שהם מייצרים גדולה יותר, עלייה מתמדת ברמת החיים והשפעת תרבות הצריכה גורמות לייצור רב יותר של פסולת. אבל, צריך לזכור כי שטח המדינה נשאר זהה ולא משתנה, ולכן אין בעצם מספיק מקום כדי לאחסן את הפסולת. כל פיסת קרקע יקרה לנו מאוד.

היטל ההטמנה המוצע מהווה חלק מהפתרון לעיוות הקיים כיום בשוק הפסולת בישראל. פתיחת מטמנות נוספות לא תפתור את בעיית הפסולת לטווח הארוך ותמנע ניצול יעיל של הקרקעות להטמנה. מטמנה חדשה נותנת אשליה של פתרון זמין וזול אך למעשה, מונעת התפתחות מחזור וטיפול אחר שאינם מתכלים עם הזמן ונותנים פתרון לטווח ארוך. בנוסף, ריבוי אתרים גורם לתחרות והורדת מחירים אשר ימשיכו למנוע קידום פתרונות אלטרנטיביים להטמנה.

וכאן בדיוק נרתם לעזרתנו המחזור.  חלק מחברות בעולם  משווקות לצרכנים מוצרים באריזות רב-פעמיות, ואוספות אותם כשהצרכנים מסיימים את התכולה ומבצעים הזמנה חדשה. בכל חוסכים כמויות אדירות של פסולת ופתרון בר קיימא.

שימוש חוזר במוצרים שיועדו לפח, גורם לחיסכון רב בצריכת חומרי גלם ממשאבי הטבע מצד אחד וצמצום כמויות הפסולת המיועדות להטמנה באדמה מצד שני. הפחתה מכלל הפסולת שאנו מייצרים מדי שנה, תחסוך מכדור-הארץ קילוגרמים רבים של דו-תחמוצת הפחמן, הגז שנחשב לאשם המרכזי בהתחממות הגלובלית של כדור הארץ.

מלבד המיחזור, עלינו לקדם מודעות לשינויים בתרבות הצריכה, הפרדה במקור, צמצום ייצור הפסולת, מתקנים ליצור אנרגיה מפסולת, חינוך סביבתי בציבור, ייצור מוצרים חדשים ברי קיימא וכו'.
הציבור אינו מודע לכך שהוא משלם על זה דרך "הקרן לשמירה על הניקיון". מדי חודש הרשויות המקומיות משלמות היטלי ההטמנה כסף רב למדינה, על פי כמויות הפסולת שהאזרחים מייצרים כלומר הכסף מגיע מכיסי האזרחים. ההיטל מגיע למשרד להגנת הסביבה כמו מס ומשם הולך גם למשרד האוצר.

המשרד להגנת הסביבה פרסם תוכנית חדשה הנקראת: התוכנית האסטרטגית לטיפול בפסולת עד שנת 2030
כולי תקווה שעיקרי התוכנית האסטרטגית של מדינת ישראל לטיפול בפסולת עד שנת 2030, אכן תוביל לייעול שוק הפסולת ולהפחתת שיעור ההטמנה מ-80% בקירוב כיום ל-26% ב-2030. התכנית מוערכת בהשקעה של 4 מיליארד שקלים ותמומן מכספי ה"קרן  לשמירה על הניקיון" של המשרד להגנת הסביבה.
התוכנית יצאה לדרך במאי 2018 ויעדיה המרכזיים:

• צמצום ההטמנה בישראל לכ-26% בשנת 2030 בהשוואה לשיעור של כ-76% ב-2018
• מיון הפסולת: עד 2030 לא תהיה הטמנה בלא מיון. ברוח זו יוקמו בפריסה ארצית מתקני מיון פסולת מתקדמים.
•  מתקני השבת פסולת לאנרגייה ישלימו את הטיפול בזרמי הפסולת שאי אפשר למחזרם.
• הגברת המחזור: לאחר הפרדה במקור של חומרים והפרדה נוספת במתקני המיון, מגוון חומרים יועברו לטיפול המשך במפעל מחזור ייעודי להם.
• יעילות שוק הפסולת וטיפול אזורי בפסולת.
• שיפור השירות לציבור והפחתת זיהומים וסיכונים סביבתיים

מלבד הגברת המודעות למחזור, צריכים לקדם מודעות לשינויים בתרבות הצריכה, הפרדה במקור, צמצום ייצור הפסולת, מתקנים ליצור אנרגיה מפסולת, חינוך סביבתי בציבור, ייצור מוצרים חדשים ברי קיימא  וכו'.
הציבור אינו מודע לכך שהוא משלם על זה דרך "הקרן לשמירה על הניקיון". מדי חודש הרשויות המקומיות משלמות היטלי ההטמנה כסף רב למדינה, על פי כמויות הפסולת שהאזרחים מייצרים כלומר הכסף מגיע מכיסי האזרחים. ההיטל מגיע למשרד להגנת הסביבה כמו מס ומשם הולך גם למשרד האוצר.

השורה התחתונה היא, שכולנו חייבים לקחת אחריות לפתרון בעיית פסולת בישראל, גם מקבלי ההחלטות, גם היצרנים וגם האזרחים.

–  קישור להרצאות הסברה, מעוררות השראה, המציגות חדשנות ופתרונות הנעשים בעולם להתמודדות עם משבר הפסולת העולמי, לחצו למעבר לעמוד זה.